בס"ד

התאונה נגרמה בשל אי עצירתו של מר מוסטפא בתמרור עצור או שמא הפתעתה של גב' לוי ברכב בנתיבה ?

ראשית, העיד מר מוסטפא, אשר מסר את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. לטענתו, נסע בכביש 4 מכיוון זיכרון יעקב לכיוון חיפה כאשר לפתע, חצה את הכביש בעל חיים. מר מוסטפא סטה מעט ולחץ על דוושת הבלם, על מנת לא לפגוע בבעל החיים, אולם לפתע, חש פגיעה מאחור .מר מוסטפא טען כי לא הבחין ברכבה של הגב' לוי נוסע מאחוריו עד שחש בחבטה עזה.

מנגד, הודעתה של הגב' לוי לחברת הביטוח תואמת את גרסתה בעדותה בפני ולפיה רכבו של התובע יצא מתוך פראדיס ולא עצר בתמרור "עצור" לפיכך, פגעה בו בצידו השמאלי, כאשר רכבה נפגע בחזית.

הגב' לוי טענה כי לא ראתה את רכבו של מוסטפא עד שזה כבר היה קרוב ובמצב אנכי לרכבה, על כן ניסתה לסטות ולעקוף אותו על מנת לא להיפגע, אולם ללא הצלחה . הגב' לוי הודתה, במהלך עדותה, כי אינה יודעת לומר בוודאות כי מר מוסטפא יצא מתוך הכפר ברכבו, שכן לא הבחינה בו, אלא כשהיה כבר בתוך נתיב נסיעתה. לטענתה, הניחה זאת מתוך נסיבות התאונה.

בעת התאונה, ישבו ברכבה של הגב' לוי שתי חברותיה, אשר אחת מהן, גב' טל דיין, הובאה למתן עדות.

סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסתה של הגב' לוי לנסיבות קרות התאונה, הנתמכת בראיות נוספות כמפורט לעיל ודוחה את גרסתו של מר מוסטפא, אשר מצאתי כי נסתרה לא רק בראיות אחרות, אלא אף בעדותו של העד מטעמו, מר בריע. לפיכך, אני קובעת כי התאונה ארעה באשמתו של מר מוסטפא, אשר נכנס במפתיע לכביש, בשעת לילה מאוחרת, מבלי שנתן זכות קדימה לרכבה של הגב' לוי, אשר נסע בכביש, כאשר הוא מנסה לחצות את הכביש לנתיב הנגדי. לגב' לוי לא נותר אלא לנסות ולהימלט מפגיעה ברכבו, אך נסיונה לא צלח ואירעה תאונה. משמעות הדבר היא כי אני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד.

לאור האמור, אני מחייבת את הכשרת הישוב ומר מוסטפא, הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם למנורה, התובעת שכנגד, סך של 14,514 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, את הוצאות התובעת שכנגד, בסך 1,500 ₪. סכום זה ישולם כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

 

מומלץ לעיין בפסק דין המלא שמספרו 2090-09-09.